בפרק השלישי הרמב"ם מגדיר את המושג "חולי הנפש". ומקביל אותו לחולי הגוף. • נפש בריאה: נפש שתכונותיה מביאות את האדם לעשות תדיר מעשים טובים וראויים. • נפש חולה: נפש שמידותיה מקולקלות וגורמות לאדם לעשות תדיר מעשים רעים ומגונים. כשם שחולה גופני מאבד את חוש הטעם ומרגיש "מר כמתוק ומתוק כמר", כך אדם שמידותיו מקולקלות מרגיש שהרע הוא טוב והטוב הוא רע. דרך הריפוי: כשם שחולה גופני הולך לרופא ומקבל תרופות (לפעמים מרות) כדי להבריא, כך אדם המזהה פגם במידותיו חייב לפנות אל החכמים, שהם "רופאי הנפשות".