דוריאן גריי
בממלכה אחת מרוחקת בארצות המערב,
חי אדם מפורסם שהיה כוכב,
אם שמעתם עליו זה לא במקרה
לאותו הסלב קראו דוריאן גריי.
הוא היה דוכס ידוע מהאלפיון העליון,
אשר נולד בשם פיגמליון.
ובזאת נפתח את העלילה
כיצד פיגמליון עלה לגדולה?
כעת כל השאר יסופר ויוסבר
תקציר האגדה מהפרק שעבר.
פיגמליון היה כוכב רשת מיומן
שפגש יום אחד במרטין עדן.
השניים במהרה זכו להתחבר,
מרטין עדן היה סופר.
אך בארץ בה חיו- מוציאים לאור,
היו טיפשים ובורים,
כולם התעקשו לבחור
לא לפרסם ספרי ביכורים.
'אבל אם סופר רוצה לכתוב, כי הספרות בוערת בדמו,
יהיה עליו להדפיס את הספר בעצמו'.
אכן, באותה ממלכה לא שרר כל היגיון,
ולכן נחלץ לעזרה החבר פיגמליון.
הוא ראה כמה נפשו הספרותית של מרטין עדן משתוקקת,
ולכן יצא להפיץ את הרומן שכתב- בממלכה מרוחקת.
את כל מה שהיה לו הוא היה מוכן לסכן,
ובאותה ממלכה פיגמליון עבר מסוכן לסוכן.
הוא חיפש למרטין עדן מזור
בכל בית הוצאה לאור.
יום אחד פגמליון ישב נרגש
כי הנה פגש סוכן חדש.
הסוכן חלם להיות עורך ספרות
אבל בסוף החטיא,
"ועכשיו זו סוכנות
לטלאנטים של ריאליטי.
לספרים היום אין יותר דרישה,
אבל נשמח לגייס אותך לתוכנית חדשה.
אומר לך ברצינות ובבקשה אל תעלב
אתה פחות נראה סוכן ספרות ויותר מרגיש כמו סלב."
פניו של פיגמליון החלו להאדים
כשהסוכן הציע לו ייצוג בלעדי.
'מי שיוותר על הזדמנות כזו -הוא טיפש ומטומטם!'
חשב פיגמליון ומיד חתם.
"צריך לתת לך שם חדש,
שם של כוכב וכולי,
אתה תהיה סלב מבוקש,
נקרא לך דוריאן גריי"
מעריצים יעמדו מכל צדדיך
אף השקה לא תהיה שלמה בלעדיך
פפראצי ינסו להציץ בקביעות.
מחר יתחילו הצילומים לתוכנית מציאות.
כששמע את הפרטים
עור פניו הפך מאדום לסגול,
כשעצביו מרוטים גילה על הפרס הגדול.
אם פיגמליון כלומר דוריאן גריי יהיה ראוי לשמו
יצוייר עבורו דיוקן שיזדקן במקומו.
פניו יחרשו קמטים בתמונה
וכמו כן שיער ראשו יאפיר,
כשבמציאות ישמור על חזות רעננה
ולנצח ישאר צעיר.
"והנה מסמך שאומר שבמקרה של תאונה לא תזכה לשום פיצויים,
וכאן כתב התחייבות- כל פרטי ההפקה חסויים.
בוא נחתום על הסכם ג'נטלמני ומכובד.
אסור לספר על התוכנית לאף אחד.
דוריאן גריי בהחלט הרגיש מחויב,
ולכן שיקר במכתב שכתב
לחברו הטוב למרטין עדן,
ורק סיפר על מסעו, כדי שיישאר מעודכן.
באותה תוכנית מציאות,
דוריאן גריי אומנם זכה.
הוא לא הבין שעשה טעות.
הוא לא ידע שדעתו הוסחה.
צויר עבורו הדיוקן, שאותו תלה בסלון,
דוראין גריי שכח ששמו היה פעם פיגמליון.
ואף כי חברו מרטין עדן בלבו היה חקוק,
דוריאן גריי , כעת היה , יותר מדי עסוק.
"על כל תמונה כולם מגיבים,
גם בוורסצ'ה גם בכפכפים.
אני חמוד יותר מדי."
על כל חרוז עושים לי לייק.
באינסטה שוב מתים עלי!."
כשחלפו השבועות התקצרו ההודעות,
מילים קצרות חלקי שורות.
''הדברים קצת מסתבכים,
תן לי עוד כמה ימים, ואז נחזור אני כבר מת לחזור''
ודוריאן גריי, חזר לזקוף ראשו מול הזרקור.
שכח כבר לשם מה נסע- להוציא רומן לאור.
ואם עלתה בו התזכורת בשתיקה רועמת,
הוא הבחין כי על מצח דיוקנו בסלון, נחרש לפתע קמט.
...והוא
היה יותר מידי חשוב.
אבל הבטיח שתמיד ישמור,
ואם יכאיב הוא ירפא ואם ילך יחזור.
אבל לדוריאן גריי הייתה יותר מאשר תהילה,
המעריצים יצרו מסביבו קהילה.
מאחוריו עבד מנגנון יחסי ציבור משומן,
אבל דוריאן גריי התגעגע למרטין עדן.
הזמן עבר, השנים חלפו,
צבאות המעריצים תמיד הצטופפו.
יום אחד כשהסוכנים שאלו כיצד ירצה לחגוג השקה של מקלדת,
דוריאן גריי השיב בפשטות- הפלגה לביקור מולדת
הוא לא האמין עד כמה התקווה שלו קלושה.
כאשר מצא את הטירה הישנה נטושה.
אותם שיחי הקוצים
פרחו וגבהו לכדי עצים.
בכי מעיניו כמעט ודלף
מאז שנסע כמה זמן חלף?
דוריאן גריי עמד נזעם. דמעות בעיניו,
לאן מרטין נעלם? הוא מיהר לברר את שכניו.
את האמת הנוראה לא יכל לעכל,
הוא פגש שכנה ישישה שנעזרה במקל.
זו היתה באזיליה, אותה פגש כשהייתה פעוטה,
מאה שנים חלפו ועדיין היא גרה בביתה.
"במקום לב, יש לך בוודאי שיריון!
קללה על ראשך הדוכס פיגמליון.
מרטין עדן המתין במשך שנים לשובך
שמעתי כיצד הוא זעק ובכה.
עד שהפך תשוש מהריצות,
קרבות של אין ברירה, ומתקוות,
ואיך להתנחם?
איך לשחרר את המשוכות?
הוא התאכזב יותר,
וכבר לא יכל לבכות.
כלו כוחותיו של מרטין עדן
לגעגועיו וכתיבתו לא מצא פורקן
הוא היה זקוק לדממה ולשקט
ולכן עבר לגור בטירה מרוחקת
אתה האדם שבגללו התייסר
איש אינו יודע היכן
מרטין עדן
הסתגר והתבצר.
דוריאן גריי הודה לגברת במבט דומם
הוא נשבע לחברו, אבל שכח לקיים.
כל כולו נמלא בושה.
כאשר חזר לממלכתו החדשה.
בוודאי כבר היה מאוחר מדי לתקן
היכן מרטין עדן? הוא בוודאי כבר הזדקן!
האם ספריו נותרו דחויים?
והאם בכלל הוא עדיין בחיים?
כל כך הרבה שנים היו רק תפאורה!
דוריאן גריי נתקף מרה שחורה.
הוא התקשר למנהל האישי כולו רוגש ורועש
'בחרתי במסלול חיים טיפשי ועכשיו אני פורש'
בתוך טירתו התבצר וננעל.
דוראין גריי ניתק את זרם החשמל.
הוא עמד בסלון בראש מורכן
לקח נשימה והיביט בדיוקן.
''הפכתי לקוף לגמרי על אמת!''
על מצחה של דמותו שוב נחרש קמט!
דוראין גריי התבונן בתמונה במבט נחוש
לא הבין כיצד הפך אדם חלוש.
"אני מרגיש כמו מי שזכה בלוטו!
כל מה שאני צריך זה טיפול מרגיע בבוטוקס!"
אבל זה לא הספיק ובתוך יומיים
הזמין לעצמו תור להרמת עפעפיים.
''אם את הפחדים של עצמי לא הבסתי,
אולי ארגיש יותר טוב אחרי ניתוח פלסטי''.
ואולי זו הייתה הדרך הקלה
שבה דוריאן גריי החליט לבחור,
אבל עדיין הרגיש שרובצת עליו קללה,
בלב שלו עדיין היה פעור חור.
"איזה חור בראש שלך עלק?
כל מה שאני צריך זה קאמבק.
למדתי את כבר את המוסררה משכלת
כדאי שאקדים לחפש לי מנהלת.
מנהלת אישית דנדשה, קדימה להחזיק מעמד,
מישהי שתסדר לי אודישן, כלומר מבחן בד".
וכבר בכבישים בשבילים בדרכים,
נשלחו אליו אלפי קורות חיים.
מועמדת בשם אלקטיס זכתה בפרס
להיות המנהלת האישית של כבוד הדוכס.
היא חיפשה עבורו אודישנים מהיום הראשון
ומצאה הפקה שביקשה לשמור על חיסיון.
אלקטיס נסעה ברכבת
למדינה שכנה,
היא לא ידעה איפה לרדת
והתבלבלה בתחנה.
אלקטיס יצאה אל העיר ושוטטה באיזור נטוש
כשראתה שלט 'סכנה', מלמלה 'איזה קשקוש'.
היא קטפה פרחים מהגן, למרות האזהרה,
מאחורי גבה הבחינה בטירה.
אלקטיס הוציאה את הטלפון כדי להצטלם,
מול רקע פסטורלי, קודר ושומם.
היא כיוונה את הפוקוס ומיקמה את הזווית
כשמאחוריו הבחינה בחיית אדם אימתנית.
אלקטיס התעוררה כלואה במרתף,
"גם בארצך כל אחד עובר וקוטף?"
מבעד לסורג ומתחת לשכמיה
דיבר אל אלקטיס בעל הטירה
"כעת, אתן לך הזדמנות לשכנע מישהו להחליף את מקומך,
בטוח תמצאי על מי להסתמך.
כך יעשה לסוכנות שפרצה את גדר האבטחה,
אני מניח שאף אחד לא יסכים, שיהיה לך בהצלחה".
וכיצד יגיע הסיפור לפתרון?
את זאת תגלו בחלק האחרון!
