היפה והחיה
בסוף העמק המושלג בקצה שביל מישורי
שוכנת טירתו של יצור מסתורי.
במרתף הטירה נכלאה אלקטיס הסוכנת.
היא חיפשה ברשת הצלה זועקת ומתחננת
"כלא אותי ייצור איום ומרושע,
אני מתחננת פליז בבקשה.
בהחלט אעדיף אם תמצא לי מחליף.
מכיוון שאני סוכנת חשובה,
לא אשמע מאף אחד ''לא'' בתור תשובה.
אלקטיס נרגעה וחשבה לעצמה-
''בלי לחץ-
הרי לשם מה אני אלופה ביח"ץ?
אם הצינוק איננו כלבבי-
יהיו לו קופצים באיירביאנבי!
אומנם יש לי שטח בגודל של טאבלט
מה הבעיה- 'דרוש סאבלט'.
-'במקום הכי מטרף
צימר וינטג' במרתף.'
-'יא ווארדיקה
איזו דירה ענתיקה'.
אבל למרות אותן כל אותן שניוניות
אבל אחד לא הסכים לענות.
"עוד ניסיון אחד, אני מבקשת דחייה"
אלקטיס התרפסה מול החיה.
"חייב להיות מישהו שיסכם... והרי!
איך לא חשבתי על דוריאן גריי".
"דוריאן היפה שלום, סליחה על ההתרעה,
אני שולחת לך מיקום לריאליטי הטירה.
"ריאלטי? לא אמרת שתסדרי לי שיר בקדם?"
"היום אנשים רוצים לראות תוכנית על חיית אדם!,
הכל כאן מלא במצלמות נסתרות,
תגיע מהר! צ'או, להתראות!".
למחרת בזמן סופת ברקים,
החיה התאמן בנגינה על עוגב.
טוק טוק טוק
"האורח הקדים"
דוריאן לא האמין למראה עיניו!
כל כולו החוויר!
זה היה מרטין עדן , שנותר צעיר.
לפני מאה שנים כשנקרא פיגמליון- פרס עליו את חסותו
והכניס את מרטין להתגורר בביתו.
כשראה איך יצר הכתיבה גובר בו וגועש
דוראין עשה את הדבר המתבקש.
הוא נדד כדי למצוא הוצאה לאור עבור הרומן,
אבל נשאב לחיי תהילה יותר מדי זמן.
מאה שנים עמד בתוך אבק כוכבים, בודד,
וכשחזור אל מרטין- גילה כי איחר את המועד.
כעת שוב עמד מולו נפעם,
הסופר שהפך לחיית אדם.
או שהיה אדם ספרותי
שאבד בין כתביו והפך חייתי?
אבל דוראין חי בזהות בדויה
והסוכנת אלקטיס נתנה הנחיה,
ולכן דוראין היפה החליט לזרום עם החיה.
בעל הטירה האימתני הקדים והזמין
את אורחו- דוריאן היפה להכנס לטרקלין.
דוריאן מיהר ונחפז לחלוץ,
את זוג מגפיו שנרטבו מהבוץ,
הוא הבחין שבסוליות נדבקו עליי שלכת
ושמע את החיה קורא- 'אלקטיס את חופשיה ללכת',
"נו... אני לא אוהבת וינטג' ממילא,
תהנה דוראין היפה בבית הכלא!".
החיה חשב שוב על המרתף ושינה את החלטתו,
דוראין היפה יהיה רשאי לשוטט חופשי בטירתו.
בכל החדרים, מלבד הספריה,
דוריאן האסיר דווקא המתין בציפיה.
אך דבר אחד לא היה מובן מאליו,
האם מרטין עדן החיה מזהה את פניו?
חלפו מאה שנים, אולי זה היה עניין קטן ומגוכח
"אולי בעצם מרטין עדן בכלל שכח!
אבל הסכמתי לבוא ולחתום על העסקה",
בטח זה הכל תכנון של ההפקה!
ודוריאן גריי מצא את התשובה המתבקשת,
"הם ירצו לערוך בינינו פגישה מחודשת!"
בבקשה! מצאתי את המענה,
מעניין למה לא סיפרו לי מי המנחה,
מתי ישדרו, ובאיזה ערוץ?"
אבל לא היתה תוכנית, זה היה רק תירוץ,
דוראין גריי, לא ידע על התחבולה,
"יאללה, אזרום ואשתף פעולה!".
למחרת דוריאן היפה התעורר בחדרו,
ושמע את החיה סועד לבדו.
הוא נכנס למטבח בצעד דרמטי,
"סליחה שהפרעתי,
רק באתי לקחת מגש, אה... שבשבת"
והחיה הזמין את דוריאן היפה מיד לשבת.
"איך ישנת? כבר הספקת להתקלח?
"כן, אתה בהחלט יודע לארח,
אל תדאג לי, לא צריך לצאת מכל גדר!".
והחיה הסתגר במשך כל אותו היום בחדר.
דוראין חשב לעצמו 'איזו אדם נורא',
ופתח את ליבו אל מול המראה.
"מה אני אומר, תכלס, על אמת?
נראה לי שזו תהיה סדרה משעממת.
אין אקשן לא קורה שום דבר.
אולי נצא לסרט או נלך למסעדה?
אני יודע, אלך להציק לו בחדר העבודה!
(נקישות על הדלת).
סליחה על חוסר הנימוס לרוב אני מתנמס
מה את אתה עושה? כלומר אפשר להיכנס?.
-"אין דבר כבר מתנמס, אומרים מנומס"
-"אז למה אתה יושב מסוגר ומכונס?"
"סליחה?"
"אני אורח, מנסה לפתח שיחה.
נו... אז למה אתה מסתתר?"
על השולחן הבחין בשתי מבחנות
"מה זה? אתה ממציא המצאות?".
זו היתה טירה נטושה
אבל מוזרה ופלאית,
מכל ההרים אפשר לגלוש
עד לכאן, במנהרה תת קרקעית.
רצו לחבר את החומה החיצונית,
לכל המראות בזום ברשת לווינית.
אני לא יודע איך לשמן את הגלגלים של המגירה,
אני הייתי בכלל איש ספרות ושירה
לפני שנים כמעט להפוך לסופר!
אך בלי כסף וללא כל קשרים
לא יכולתי להוציא את רומן הביכורים.
הייתי מלח שנהג בגסות,
עד שדוכס אחד פרס עלי חסות.
הוא הבטיח באוזני הבטחה...
וזהו הסתיימה השיחה.
אבל דוריאן היפה דווקא התעניין
-"זה מה שמרטין חושב עליי! כמה מסקרן".
וכדי שמרטין לא יחשוד במאום,
הם המשיכו להעביר עוד כמה ימים בשיעמום,
סידרו את הסכו"ם, למדו שיעור רישום,
וגם התקינו על המראות מצלמה מחוברת לזום.
כעבור כמה ימים ליד האש שבערה באח
דוראין התעקש ושאל את החיה לאן הסיפור המשיך והלך
-"אם הוא הבטיח הבטחות, זה סיפור רומנטי."
-"מה אתה רוצה ממני? עוד לא הבנתי!".
-"סקרנת ואני רוצה שיחה מסכמת,
התנדבתי להיות אסיר במקום אלקטיס הסוכנת!"
"אתה תמיד מדבר כמו שחקן בתיאטרון?
בכל אופן, קראו לו פיגמליון.
כשהייתי עוד תמים
תחת אור הכוכבים, האין סופי, אחז אותי,
וביקש שרק אדע, שתמיד יהיה מוצא,
לא אתחנן למצוא בי חן.
ורק כשכבר עלה האור, חייכתי חזרה,
כי הוא לימד אותי לסמוך מבלי לדרוש תמורה.
והוא היה כל כך מקסים, מתוק , חמוד!
אמר שהוא תמיד ישמור,
ואם יכאיב הוא ירפא, ואם ילך יחזור."
"בטח קיבל איזו עצה ממני
נשמע בחור די ג'נטלמני,
מישהו לשבת על מנת סביח,
סליחה התערבתי, בבקשה תמשיך."
כשחלפו השבועות. התקצרו ההודעות,
מילים תלושות, חלקי שורות:
'הדברים קצת מסתבכים, תן לי עוד כמה ימים,
ואז אחזור... אני כבר מת לחזור'
ומי יוכל לפדות אותי מחושך ומקור?
כשבאוזניי ההבטחה שהוא בסוף יחזור.
והוא, אולי היה יותר מדי רהוט,
'כי יש פירות שעוד נקצור,
אם לא אכעס ולא אנטור, תמיד נוכל לפתור'
"מה קרה לקשר שפתאום התנתק?
מה הוא אמר? הוא ניסה להצטדק?"
"הוא היה אולי יותר מדי חשוב,
בעיר זרה קופא מקור המתין רק שיחזור.
ולא משנה כמה זה כאב,
הוא בסוף נעלם, ומעולם אינו שב.
היתה לו שם איזו משימה,
וזהו... עכשיו השיחה הסתיימה."
דוריאן היפה לא חשב שקיבל הסבר ראוי
ובחצות פרץ לחדר הספריה הסמוי
הוא הביט במדפים מול האור קלוש
ונתקל על המכתבה בדף נייר תלוש.
לצידו גלויה משבדיה
כרך של אינציקלופדיה
ומתחת לפעמון מזכוכית גַּבְנוּנִית
עמד בודד פרח מרגנית.
"איך העזת לפרוץ לחדר האסור?"
"אתה חיית אדם בגלל הלב השבור,
לכן היקהת את התחושה,
הפרח ינבול אם לא תדע אהבה חדשה!
"דור..!"
"ששש... הכל כעת ברור מאליו!
הכל בגלל האהוב שעזב!
"הוא.....
אולי בסך הכל היה עלוב!
המתנתי מרומה, נבגד, עזוב,
כבר לא נותר עוד מה לפתור
עד שימות שרק יזכור-
שלא יעז לחזור.
למרגנית מתחת לפעמון אין שום קשר,
אסור שינבול לפני שאוציא לאור ספר".
דוראין הביט בחיה
וסוף כל סוף הבין.
"אעזור לך להוציא לאור ללא דחיה
תסמוך עליי, בבקשה, מרטין".
"מרטין? לא שמעתי את השם הזה עשרות שנים
ידעת מי אני ושיקרת לי בפנים?"
הוא זעם השתולל שאג וצרח
דוראין גריי נבהל וברח
הוא נמלט דרך מעבר צפוף וצינורי
והסתלק מבעד לצוהר האחורי
הפתח היה צר כמו מחילה של ארנבת
ומבעד לגבעה זינק על רכבת.
דוריאן היפה אומנם הוכה בתדהמה,
אך ידע כי עליו להשלים את המשימה.
בטירה נותר מרטין שבור הלב ושפל הרוח,
על הספה בטרקלין שכב סרוח.
מי אותו האיש השפל הגנב
שכך השכיל לרגל אחריו?.
ולפתע שמע צפצוף כאילו קיבל התרעה
הוא חיפש במבט זקוף
והבחין במראה.
אותו חפץ טכנולוגי קסום
אשר חיבר עם דוריאן לזום.
מה בדיוק קרה? זה לא רלוונטי
אולי התוכנה קפצה באופן אוטומטי.
לאחר שווידא כי הדבר אינו מסוכן
מרטין ראה במראה דיוקן.
צויר שם איש קשיש במבט פעור,
שאר החדר היה דווקא 'הוט קוטור'.
מרטין החיה לא התפלא
שעבר בחדר דוריאן גריי!
כשראה את התמונה הוא הבחין בדמיון
האיש הזקן היה פיגמליון.
"טיפש שכמותי!
צריך להסגיר אותי לחכמי חלם
האיש שהתארח בביתי
היה פיגמליון שנותר עדיין עלם!".
וכך המשיך למרר
"אם זה היה חלום כבר הייתי מתעור"ר
ועל הפרח הבודד מתחת לפעמון
נותר עלה כותרת אחרון.
את האהוב שחזר כך העזתי לגרש!.
אבל אני אדם מסוכן יותר מאש!
תיק-תק הגעתי, איזה כיף להתגלש!
זה חייב להיות סטארט אפ קליט!
להגיע לכל מקום במנהרה תת קרקעית!
מרטין זה לא חלום, בגלל זה התעוררת
פיגמליון זה אתה?, אני לא מאמין שחזרת!.
ואתה צעיר ובריא!
"ראיתי אותך בזום, בראי."
"מעולם לא הייתי במצב כל כך מייאש,
חיפשתי מנהרה חזרה ומיהרתי להתגלש!
מרטין, אולי פעם הייתי מבולבל,
מאה שנים הולכתי אותך שולל. "
"היית טיפשון חסר תקנה"
לכן דוריאן גריי סיפר מדוע מכר את התמונה.
"כל עוד היא היתה שמורה אצלו לבטח
היה יכול להישאר צעיר לנצח".
"עכשיו התמונה לא בשלטתך. "
-"עשיתי טעות "
"וזו כפרתך?"
זו הדרך הקטנה שלי לעזור,
בכסף רכשתי רשת הוצאות לאור.
ברגע זה הספר שלך מודפס,
לא תהיה עוד סופר מפוספס".
מרטין רצה לחבק את גופו השרירי והמחוטב
לנשק אותו נשיקה ארוכה על שפתיו.
אך בעודו נזעק כמו חץ שלוח,
פיגמליון אמר
"הלו... כלומר, מרחב בטוח".
"תשמע, חברי הטוב מרטין עדן
הייתי צריך לומר לך מזמן
זאת לא ביקורת רק עניין כללי
אתה פשוט ספציפית לא הטעם שלי.
אתה חבר טוב ואשמח לשמור על קשר
שיהיה לך המון בהצלחה עם הספר.
