Shownotes
חסידים נהגו לנטות מעט לכיוון הקיצון הנגדי לנטייה הטבעית (כגון שפלות רוח אל מול גאווה) כדי להבטיח שיישארו בדרך האמצע. הרמב"ם שולל את הנזירות והסיגופים כדרך חיים אידיאלית; חכמים שהשתמשו בהם עשו זאת רק כריפוי זמני לחולי במידותיהם או בשל חברה מקולקלת. התורה חפצה בחיים טבעיים ומאוזנים.