בארץ קרובה או רחוקה כמדומני
חיי עם שנקרא העם הטרויאני.
על הטרויאנים נכתבו אופרות ושירי ערש,
הם היו עם קדום שהשתמש בעץ ובחרס
מקני סוף הם יצרו חץ וקשת ורוגטקה
מברונזה יצקו כלי שחמט ודמקה
מאריג פשתן סרגו סלסלות
מבד כותנה תפרו שמלות
מנחושת יצרו עגילים לאוזניים
במבוק שימש למברשות שינים
זכוכית הותכה לבקבוקים וצנצנות
בתוך עלי דקל נעטפו המתנות
ענפים הפכו לקישוטים
מגזעי עצים ניגרו סירות ומשוטים
גיגיות של פח שימשו במקום מקלחות
בדיל היה למזלגות וצלחות.
הם חיו באופן מאוד אקולוגי,
כיאה לעם קדום ובלתי טכנולוגיה.
דבר אחד היה ידוע ובמוחם כמו נצרב
בתוך חודש או שבוע, יחל וודאי קרב!
''האויב כבר מגיע האויב מוכן!
עלינו להיערך עם צוות מיומן
הסירו כל ספק ומנעו כל תדהמה,
יום אחד יבוא אויב ונחל במלחמה!"
צריך לשמור על שפך הנהר
ויש להגן גם על האגם
שלא יגיעו מראש ההר
ולא יעגונו בחוף הים
הם רוצים לקחת לנו את המכרות
ולספח מהדרום את כל המדבריות.
"עלינו להילחם על כל שטח אדמה
האויב מתוחכם ונוהג בעורמה,
עלינו לעמוד זקופים בהיכון,
ונשלח צבאותינו לפי הפיזמון".
את חיל המשמר אל שפך הנהר
את חיל הים לשמור על האגם
חמש חוליות להגנת המכרות
אוגדות פרשים אל ראשי ההרים
את כל הארמיות לאבטחת המדבריות.
ולפני שנאמר רות סוף,
את אנשי הצפרדע שלחו את החוף!.
וכך התאמן הצבא הטרויאני
נגד האיום האתונאי, הסלווקי והספרטני.
בכל רגע עומדת לפרוץ מלחמה!
הם לא חשבו שאפשר להאמין אחרת,
וחיו בממלכה סגורה ומבוצרת.
הכל השתנה בבת אחת, בבוקר סגריר.
כשדבר משונה קרה בשער העיר.
"הקשיבו לי כולם",
שומר אחד טיפס למגדל וניסה להסדיר את הדופק,
"קודם כל תתקינו סולם,
דבר שני דמות חשודה באופק".
אחד השומרים צלצל בפעמונים,
"האויב מתקרב, וכולכם ישנים"
"התכוננו רבות, וזו לא ברירת גורל"
רעם קולו של איניאס הגנרל.
"אם אויב הגיע! יש לירות ללא היסוס"
אך בשערה של טרויה עמד רק סוס.
זה היה סתם סוס פשוט בשר ודם.
לסוס תועה אין שום דבר נגדם.
אל הסוס ניגש הקטור הקצין הבכיר
שהיו לו שלושים שנות ותק.
ולסוס נפל מתוך הנחיר,
פצצה!... לא סתם, זה היה פתק!
לא מתקפת סייבר ולא איום איראני,
היה שם מתכון לעץ הטרויאני.
במקום להשתמש בצמחים או במתכת,
מספיקה רק קופסה אחת מכושפת,
היא תיצור כל כלי בו תחפוץ,
במקום לקושש קני סוף מהבוץ.
הם לקחו את הפתק לאורקל הטרויאני,
שחי בתוך ארמון שיש הרדוייני.
"איזו נוסחה, פשוטה וגאונית!,
קופסת פלאות אחת חסכונית!"
וכך האורקל, בחן וניסה,
מה אפשר לבקש מאותה הקופסה.
חץ וקשת ורוגטקה
כלי שחמט ודמקה
סלים סלסלות
מעילים שמלות
עגילים לאוזניים
מברשות שינים
בקבוקים וצנצנות
צעצועים ומתנות
המון קישוטים
סירות ומשוטים
ברזים למקלחות
מזלגות וצלחות.
הכל נוצר ברגע במגע קל של כישוף,
קופסת הפלאים הפכה בטרויה לטירוף!
כל ילדה וכל פנסיונר
יכלו להרשות לעצמם לחיות כמו מיליונר.
אין עוד קני במבוק שצריך לקטוף,
וגם לא צלחות שצריך לשטוף.
הזדמנות מצוינת להניח לטבע,
ומהקופסה אפשר לשלוף כל גודל וצבע.
בתוך רגע מסתיים כל התהליך,
כל פעם ניקח חדש ואחר כך נשליך.
חץ וקשת ורוגטקה כלי שחמט ודמקה
תיקים וסלסלות, אקססוריז ושמלות.
עגילים לאוזניים ומברשות שינים
בקבוקים וצנצנות צעצועים ומתנות
המון קישוטים וסירות ומשוטים
ברזים למקלחות מזלגות וצלחות.
כל מה שנשבר או שקצת מתחיל לחרוק,
אפשר לקחת חדש, ואת הישן פשוט לזרוק.
והשנים חולפות והשנים עוברות
בצבא הטרויאני מכינים תגבורות.
-האויב כבר מגיע האויב מוכן!
מה קרה לקול שלי? אני סתם מצונן.
אבל אני עושה ככל יכולתי אני משתדל!
-המפקד לא היה היחיד שהשתעל.
למעשה, לא עזרו כל החיילים,
חייהם של תושבי טרויה היו בלתי נסבלים.
ממרגלות החומה עד לקצה הצריח,
האוויר היה כולו היה מלא בפיח.
פרימאוס המלך הטרויאני
היה בטוח שזה תכסיס צפון קוראיני
"עלינו להילחם על כל שטח אדמה
האויב מתוחכם ונוהג בעורמה,
עלינו לעמוד זקופים בהיכון,
ונשלח צבאותינו לפי הפיזמון".
אך הפעם אלו היו הצהרות של חינם,
התושבים יכלו להאשים רק את עצמם.
לשפך הנהר השליכו ברזים למקלחות מזלגות וצלחות.
בחוף הים זרקו כלי שחמט רוגטקות ומטקות.
האגם מלא עגילים לאוזניים ומברשות שינים
על ראש ההר נפטרו מקישוטים ומסירות וממשוטים
במעמקי המכרות הטמינו בקבוקים וצנצנות צעצועים ומתנות
במדבריות סילקו תיקים וסלסלות, אקססוריז ושמלות.
זה יותר גרוע ממלחמה או אסון וולקאני
יושבי העיר נוצחו בגלל העץ הטרויאני
חבלי הארץ עליהם הגנו בדמם,
הפכו לפח אשפה קודר ומזוהם.
ואם הסיפור הזה לא נשמע לכם בדיוני,
אולי הזמן לעבור לרב- פעמי.
